(חלק ג') ככל שנקפו השנים, שבה קובה והפכה למדינה מדכאת, אך הפעם בשירות המהפכה. לגווארה היה חלק לא מבוטל בכך: הוא ביטל את החופש האקדמי באוניברסיטאות, והקים מחנה ענישה שנודע לשמצה באכזריותו. בה בעת, קובה המהפכנית ניצבה בפני שני אתגרים קיומיים, בעיצומה של "המלחמה הקרה": "הפלישה למפרץ החזירים" מיקדה את תשומת הלב העולמית באי, ו"משבר הטילים", איים להתדרדר למלחמת השמדה גרעינית. למרות שצלחה את האיומים הללו, קובה המבודדת תלויה הייתה באופן נואש בברית המועצות, לאכזבת גווארה. בד בבד, עם התפכחותו מחזון תיעוש קובה, ויצירת "האדם הסוציאליסטי החדש", גווארה השתכנע שהגיעה העת לעזוב את האי. בלבו גמלה אז ההחלטה לשוב לשדה הקרב המהפכני, שבו ראה את ייעודו האמיתי. גווארה שם פעמיו למעמקי אפריקה, במטרה לחולל מהפכה נוספת נגד האימפריאליזם, שתתפשט מ"היבשת השחורה" לארבע כנפות תבל.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1661

(חלק ב') זמן קצר לאחר פגישתו של צ'ה גווארה עם פידל קסטרו, הוא התמנה למפקד כוח גרילה. בתום מעצר משונה ושחרור תמוה, הפליג לדרכו מבצע ההשתלטות על קובה, ומיד עלה על שרטון. הפלישה התגלתה ככישלון חרוץ, ושארית כוח הגרילה, נמלטה אל רכס ההרים הגבוה באי. שם, בחסות השממה הנידחת, החלו גווארה, פידל וראול המוכים, לשקם את כוחם. בהדרגה הם אזרו אומץ לתקוף את חיילי בטיסטה, ואט ואט הצליחו לסלול את דרכם להוואנה. אולם באותן השנים, התגלה צד אכזרי וצמא-דם באופיו של גווארה, שהתנדב לקטול, בקור-רוח מצמרר, את כל מי שעמד בדרכו. גווארה היה גם מי שעתיד לפקח, באופן אישי, על ההוצאות להורג ההמוניות של "אויבי המהפכה". ה"קומנדנטה" נחוש היה ליצור "אדם סוציאליסטי חדש" בקובה, ולא בחל באמצעים לשם כך. בד בבד, יחסיהן של ארצות הברית וקובה הסלימו במהירות, לקורת-רוחה של ברית המועצות. הקובנים ניווטו את ארצם הישר אל המים העמוקים של "המלחמה הקרה", והתגובה לא איחרה להגיע. לכולם היה ברור, שמתקפה צבאית של ארצות הברית על קובה המהפכנית, הייתה רק עניין של זמן.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1650

(חלק א') ארנסטו "צ'ה" גווארה היה רופא ומהפכן ארגנטינאי, שהתמסר למאבק באימפריאליזם העולמי. בשל מחלת האסטמה, אשר ממנה סבל עוד מילדות, גווארה זכה לחינוך ביתי, ובילה ימים רבים בקריאה. אולם כשהתקפי מחלתו שככו מעט, הוא התגלה כילד פרוע, חובב סיכונים ופורק-עול. רק כשהתבגר מעט, התגלה הצד הרציני יותר של גווארה, שהשלים לימודי רפואה, והתעניין בהגות המרקסיסטית. בד בבד, גווארה גילה את חדוות המסעות, ותר את אמריקה הדרומית, לאורכה ולרוחבה. המראות הקשים של עוני, בערות וניצול שבהם חזה אז, עוררו בגווארה תרעומת כלפי ארצות הברית, שעשתה באמריקה הלטינית כבשלה. אולם כדי להיהפך למהפכן מרקסיסטי, וללחום במשעבדים הקפיטליסטים, גווארה צריך היה לפגוש שתי דמויות בלתי נשכחות: היו אלו פידל וראול קסטרו, מנהיגי המרד הקובני, שתכננו לכבוש את האי ולשחררו מעול הרודנות. גווארה לא יכול היה לסרב להצעה, והחל להתכונן למערכה על קובה, בשם האידיאלים שבהם דגל.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1639