פרק מספר 106: וינסנט ואן־גוך – האיש שצייר עצמו לדעת (חלק ב' ואחרון)

(חלק ב') לאחר שהשתקע בדרום־צרפת, שכר וינסנט ואן־גוך, במעותיו האחרונות, מעון רחב־ידיים. הוא צבע אותו בצבע הצהוב, אשר סימל בציוריו רגשות אושר ואחווה. בין כתליו של "הבית הצהוב", קיווה ואן־גוך לכונן את מושבת האמנים שעליה חלם. אולם לאחר שניאות הצייר פול גוגן, להתארח "בבית הצהוב" של ואן־גוך, התגלו שני האמנים כשמן ומים. מכאן קצרה הדרך ל"טרגדיה בארל" המגואלת בדם. עד לסוף ימיו, עתיד ואן־גוך לסבול מהתקפי אובדן שפיות חוזרים ונשנים. למרות זאת, בתקופות החסד שבין ההתקפים, הוא המשיך לצייר את ציוריו הגאוניים כאחוז תזזית. שפוי ומטורף לסירוגין, דחוי ובלתי מוערך, עני ובודד, חש ואן־גוך כי סבל דיו עלי־אדמות. רק לאחר מותו, הפך ואן־גוך הרדוף לגיבור תרבות נערץ, וזכה להערכה שנמנעה ממנו בחייו הטרופים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2432

פרק מספר 105: וינסנט ואן־גוך – האיש שצייר עצמו לדעת (חלק א')

(חלק א') וינסנט ואן־גוך מוכר כאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה, אך ציוריו המפעימים לא זכו להערכה במרוצת חייו רווי־הסבל. כבר למן נערותו, ניכר היה כי ואן־גוך התקשה למצוא את מקומו בעולם: הוא נפלט מכל מסגרת, התאהב בנשים הלא־נכונות, וחי בבדידות תהומית ובשולי החברה. לאחר תקופה קצרה וכושלת כמטיף דתי, מצא ואן־גוך את ייעודו האמיתי כצייר. אולם התנהגותו התמהונית הביאה אותו לעזיבת הולנד, וכשהוא עני, דחוי ורעב, התיישב בפריז. ואן־גוך הרדוף החל לחלום אז על הקמת קומונת אמנים, שבהם ראה את אחיו לגורל, בדרום-צרפת. אלא שעם מעברו לדרום שטוף־השמש, החלה קריסתו הנפשית של וינסנט ואן־גוך. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2423

פרק מספר 99: לאונרדו דה-וינצ'י – האיש שסקרנותו לא ידעה שובעה (חלק ב')

(חלק ב') כשנתיים לאחר שובו של לאונרדו דה-וינצ'י לפירנצה, נתונה הייתה העיר בכף הקלע: מפקד צבא האפיפיור, צ'זארה בורג'ה האכזר, צר עליה ואיים לכובשה. בצוק העיתים, שלחו פרנסי פירנצה את דה-וינצ'י לבורג'ה, כדי לסייע לו לבצר את מצודותיו ברחבי איטליה. בה בעת, דה-וינצ'י אמור היה לרגל בחשאי אחרי בורג'ה איש-הדמים. לאחר שהצליח להיחלץ משליחותו המסוכנת, שב ונתן דה-וינצ'י דרור לסקרנותו האגדית: הוא המציא שלל מכונות מתוחכמות לעילא; החל לצייר את יצירת המופת האלמותית, "המונה ליזה"; שקד על ניתוח גופות, והעשיר פלאים את מכלול הידע האנושי. אך גם בערוב ימיו, נאלץ דה-וינצ'י לכתת רגליו כדי למצוא נותן חסות. כשהלך לעולמו לבסוף בצרפת, הייתה מיתתו אפופה במיסתורין, ממש כמו לידתו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2282

פרק מספר 98: לאונרדו דה-וינצ'י – האיש שסקרנותו לא ידעה שובעה (חלק א')

(חלק א') לאונרדו דה-וינצ'י היה איש-אשכולות גאוני שאין שני לו. ילדותו לא הייתה סוגה בשושנים: הוא נולד מחוץ לנישואין, גדל בכפר נידח וזכה להשכלה בסיסית בלבד. רק כשהגיע לעיר הגדולה, פירנצה, החלו חייו להשתנות. עד מהרה התגלה דה-וינצ'י כצייר משכמו ומעלה, אך סירב להגביל את סקרנותו לתחום זה בלבד. הוא המציא עוד ועוד מכונות משונות, אשר הקדימו את זמנן במאות שנים. בד בבד, דה-וינצ'י חקר, בחן ולמד אינספור דברים שעניינו אותו. אך ככל שנקף הזמן, התברר כי דה-וינצ'י היה חריג, שונה ויוצא דופן בכל אשר פנה. למרות כישוריו הבלתי נדלים, עתידו היה לוט בערפל.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2270