(חלק ג' ואחרון) בעקבות ביקור הצורר הנאצי בארץ המגף, חלה החמרה בתנאי חיי יהודי־איטליה. משנודע לברטלי כי ידידו, הקרדינל אליה דלה קוסטה, עמד בראש רשת הצלת יהודים, הוא לא היסס לרגע. תפקידו של ברטלי בהתארגנות החשאית היה מסוכן ביותר, אך סיפור הכיסוי שלו נראה מושלם. אולם יום אחד, כרעם ביום בהיר, נגרר ברטלי לחדר חקירות אפלולי והואשם בהתנגדות לפאשיזם. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2996
(חלק ב') עם הכתרתו בשנית כאלוף ארצו, תבעה המפלגה הפאשיסטית מברטלי לזכות בשמה באליפות רכיבת־האופניים היוקרתית בעולם: ה"טור דה־פראנס". לנוכח היסוסיו, הסיתו הפאשיסטים את דעת הקהל נגד ברטלי, השחירו את שמו הטוב, ואף איימו במרומז על חייו. כמי שכפאו שד, החל אז ברטלי להתכונן לתחרות המפרכת ביותר שבה השתתף מעודו. למרות הקשיים, האלוף האיטלקי הוכיח כי לא קורץ מחומר רגיל, ואף הביע באומץ את מחאתו לעיני העולם כולו. לאחר שמדינתו התדרדרה לשפל מוסרי חסר־תקדים, החליט ברטלי, בשם מצפונו, גם להסתכן ולתקוע מקל בגלגלי המפלגה הפאשיסטית. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2991
(חלק א') ג'ינו ברטלי היה אחד מן הדגולים שבאלופי רכיבת־האופניים בהיסטוריה. הוא היה בן למשפחה קשת־יום, וכדי לרכוש את זוג האופניים המשומשים שלו, עבד כעוזר־איכר. בגיל שבע־עשרה נעתר אביו להפצרות, והתיר לו להתחרות במירוץ הראשון שלו, שבו זכה. בחלוף כחמש שנים בלבד ותודות לסגנון הרכיבה החריג שלו, ברטלי הוכרז כאלוף איטליה, וזכה להערצה שלא חלם עליה. אולם אז החלו הפורענויות להתרגש ולבוא: בתחילה פקדה טרגדיה את משפחתו, ולאחריה מצא עצמו ברטלי במסלול התנגשות עם המפלגה הפאשיסטית ומנהיגה האלים, בניטו מוסוליני. ברטלי סירב להיהפך לכלי־שרת בידיה של אידיאולוגיה שממנה סלד, והחליט להתנגד לה במו־רגליו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2985
ג'ימי ת'ורפ היה מגדולי האתלטים בהיסטוריה, אך הקדים את זמנו. כבר בילדותו הוא סבל ממחסור ומאפליה, בשל מוצאו האינדיאני. ת'ורפ מצא נחמה בריצה, ועוד בטרם מלאו לו עשר שנים, גמא עשרות קילומטרים. בשנים הבאות, הוא התגלה כספורטאי משכמו ומעלה, אשר הצטיין במגוון ענפי אתלטיקה. למרות הקשיים שהיו מנת חלקו, ת'ורפ קטף בקלילות שתי מדליות זהב באולימפיאדת סטוקהולם 1912. אולם היו אלה דווקא חברי הוועד האולימפי האמריקאי, שהתקשו לשמוח בהישגיו של בן־ארצם. אי לכך, הם אילצו את ת'ורפ להתחרות במסלול מכשולים גזעני, שבו לא היה לו סיכוי לנצח. פרי הבאושים של מזימתם הבשיל לאחת מפרשיות העוול המקוממות ביותר בעולם הספורט. למידע על קטעי המוסיקה והמקורות, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2721
(חלק ב') לאחר שבועות קשים מנשוא, במרחביו האינסופיים של האוקיינוס השקט, נפל זמפריני בשבי היפנים. הוא הועבר ממחנה שבויים אחד למשנהו, הועבד בפרך וסבל רעב ועינויים, אך שרד עד לתום המלחמה. לאחר ששב לארצו, הוא התחתן והחל לעבוד, אך גילה שזוועות המלחמה עדיין חיו בקרבו. זמפריני נקלע לתקופת שפל אישי שהתקשה להיחלץ ממנה, אך כמנהגו, סירב להיכנע. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2408
(חלק א') לואי זמפריני היה הטוען לכתר אלוף העולם בריצה, בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים. כילד בעייתי וכנער פורע חוק, זמפריני רץ בעיקר אם שוטרים רדפו אחריו. אולם לאחר שבגר מעט וגילה את חדוות הריצה, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. "הטורנדו של טורנס", כפי שכונה, שבר שיאים לאומיים ללא הרף, ועוד בטרם מלאו לו עשרים שנים, זומן לנבחרת הריצה האמריקאית. אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עלה בלהבות חלום אליפות העולם של זמפריני. הוא גויס לצבא האמריקאי, ולאחר שמטוסו התרסק בלב האוקיינוס השקט, החל מסע ההישרדות הבלתי נתפס שלו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2378
(חלק ב' ואחרון) לאחר שזכה ללא קושי בשתי מדליות זהב באולימפידת ברלין, הסתער ג'סי אוונס על תחרות הקפיצה לרוחק. אולם עד מהרה התברר שמדובר היה בסיפור אחר לגמרי. אוונס נאלץ להתמודד אז עם יריב אימתני, בדמותו של קרל לודוויג לונג הגרמני. העימות חסר הפשרות בין נציג הגזע השחור לנציג הגזע הארי, עתיד לקבל תפנית מדהימה ומסוכנת גם יחד. אלא שעם תום אולימפידת ברלין, שב אוונס וגילה, שגם בארצו שלו רווח נגע הגזענות. אוונס, שיאן העולם המופלא, עתיד היה לרוץ במשך כל חייו נגד הרוח, רוח התקופה. ובכל זאת, אירוע בלתי נשכח אחד מאולימפידת ברלין, הוכיח לאוונס ולעולם כולו, שאפשר גם אחרת.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2020
(חלק א') ג'סי אוונס היה אתלט מזהיר, ושיאן העולם בענפי הריצה והקפיצה לרוחק. הוא גדל בבית אפרו-אמריקאי דל, ובילדותו סבל מחרפת רעב. כשבגר מעט אוונס, התחוור שכוכב חדש נולד בשמי האתלטיקה העולמית: בתחילה הוא שבר את שיא העולם בריצת מאה מטרים לנערים. ואילו בשנת 1935, במרוצת ארבעים וחמש דקות בלבד, הגשים אוונס את הבלתי ייאמן – שש פעמים ברצף. בשנה שלאחר מכן, אמורה הייתה להיערך אולימפידת ברלין, במעוזה האימתני של גרמניה הנאצית. אוונס השחור מצא עצמו מתחרה בגוב האריות הארי, אך לא נרתע. הוא נחוש היה להפריך את הבלי תורת הגזע, לנגד עיניו הרושפות של אדולף היטלר. עד מהרה עתיד הצורר לראות שחור בעיניים.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2010
ווילמה רודולף הייתה אצנית מחוננת, שזכתה בשלוש מדליות זהב אולימפיות, במרוצת שישה ימים בלבד. זהו הישג כביר לכל הדעות, אלא שהוא מתעצם אף יותר, בהתחשב בילדותה של רודולף: בשנותיה הראשונות, היא לקתה בכמה וכמה מחלות, שהקשה בהן הייתה שיתוק ילדים. כתוצאה מכך, רודולף איבדה את היכולת להפעיל את רגלה השמאלית. הרופאים הטילו אז ספק בכך, שהיא תוכל אי פעם ללכת כשורה. אולם עקב בצד אגודל, רודולף החלה את המסע המופלא שלה, כנגד כל הסיכויים. היא שברה שיאים בזה אחר זה, ובאולימפיאדת רומא כבר כונתה בפי כל "האישה המהירה בתבל". אלא שעם שובה לארצות הברית, רודולף נחתה בבת-אחת, במציאות מוכרת של אפליה וגזענות. היא סירבה להשלים עם חוסר-השוויון, ובזכות כוח רצונה האדיר, שינתה את פני תקופתה וארצה.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1919
סוקרטס היה הקפטן הנערץ של נבחרת ברזיל בכדורגל, ודוקטור מן המניין לרפואה. אולם ילדותו והתבגרותו בארץ הסמבה היו קשות: כשמלאו לסוקרטס עשר שנים, הוכרז במדינה משטר צבאי, שעתיד להימשך יותר משני עשורים. עד מהרה הותר בה קיומן של שתי מפלגות בלבד, הקונגרס פוזר, ומתנגדי השלטון עונו, ולעיתים גם הועלמו. ברזיל, המדינה החמישית בעולם, חדלה להתקיים כדמוקרטיה. בד בבד, סוקרטס הלך אמנם מחיל אל חיל, אך חרה לו שארצו שינתה את פניה. הוא החליט לדחוק את רגלי הדיקטטורה מברזיל, באמצעות הכדורגל. סוקרטס עשה זאת בהדרגה ובחוכמה, אך סיכן בכך את חייו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1912
Credit for the Picture: Robin Parker/Fotosports International
אמיל זטופק היה אצן צ'כוסלובקי על-אנושי כמעט, שגילה את כשרונו החבוי רק כשהוכרח לרוץ. שיטת האימונים שלו הייתה כל כך מפרכת, שלפעמים הוא פשוט התעלף מרוב מאמץ. ומה לא נאמר על סגנון הריצה המגושם של זטופק? מומחי וכתבי הספורט לא הפסיקו לצחוק על חשבונו. אבל אחרי ששבר שמונה עשר שיאי עולם, בקלילות מדהימה, זטופק הפך לאגדה רצה, עוד בחייו.
באביב 1968, זטופק היה אמיץ דיו כדי למחות על פלישת בריה"מ למולדתו, ושילם על כך מחיר כבד. אולם זטופק היה ונותר סמל למחאה נגד העריצות, ואישיות גדולה מהחיים.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1144
ד"ר ניב גולדשטיין | מרצה לפילוסופיה ומגיש הפודקאסט "יחידים במינם" 