(חלק ד' ואחרון) ככל שהתקשה קיסר להתנהג ברומא כרומאי, הלכה והושחרה תדמיתו הציבורית. עיוור למתרחש ושמא אף שווה־נפש ביחס למורת־הרוח ממעשיו, אימץ קיסר גינוני־מלכות חדשים לבקרים. אף על פי שהיה למעשה מלך בלתי־מוכתר, הוא לא הסתפק בכך וסופו שאיבד הכול. בחמישה־עשר במארס בשנת 44 לפנה"ס, נפל קיסר שדוד על מרצפות הסנאט. דמותו החידתית ורבת־הפנים נותרה שנויה במחלוקת מני אז ועד היום. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=3213
(חלק ג') מקץ מספר מערכות עקובות־מדם בין לגיונות קיסר ופומפיוס, הוכתר הראשון כשליטן היחיד של רומא וכלל הפרובינקיות. הוא התפנה אז לריסוק מוסדותיה הוותיקים של הרפובליקה הדועכת: לאחר שהחליש את כוחה של אסיפת העם ורוקן מסמכות את הסנאט, נטל קיסר לעצמו שלל כיבודים וסמכויות מפליגים. אולם פולחן האישיות שעודד קיסר, וכן החשש שיהפוך את רומא למלוכה בראשותו, איחדו נגדו את יריביו המרובים. במחשכים החלה להתרקם קנוניה, והקושרים גמרו אומר להיפרע מקיסר אחת ולתמיד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=3206
(חלק ב') לשם הבטחת מינויו לכהונת הקונסול, כרת יוליוס קיסר ברית חשאית עם שניים מאדירי רומא: מרקוס קראסוס העשיר כקורח ופומפיוס מאגנוס, המצביא המהולל. הקנוניה הבלתי־חוקית, המוכרת בכינוי "הטריומוויראט הראשון", אפשרה לשלושת האישים לעשות ברפובליקה כבתוך שלהם. לקראת סיום כהונתו ומחשש שנושיו יתבעו אותו לדין, פצח קיסר במסע מלחמה ממושך, שקיווה שיזכהו גם בתהילת מנצחים ובשלל ביזה. אלא שעם מותו בטרם עת של קראסוס, נותרו קיסר ופומפיוס בלבד בראש הרפובליקה הגוועת, וחומת חשדנות גבהה ביניהם. כך קרה, שלאחר שקיסר חצה את נהר הרוביקון, והפר ביודעין את האיסור על כניסת מצביא רומי בראש גייסותיו ל"עיר הנצח", נפל הפור. מלחמת אזרחים אכזרית פרצה אז ברומא בין מחנותיהם של צמד אדוני־המלחמה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3196
(חלק א') יוליוס קיסר היה אחד האישים רבי־ההשפעה והשנויים־במחלוקת בדברי־הימים. הוא נולד למשפחה מיוחסת, שלא הייתה מן העשירות או החשובות ברומא, ונחוש היה לסלול את דרכו אל הפסגה. על מנת לעמוד בראש הרפובליקה הרומית, קיסר לא בחל באמצעים: הוא שיקר, שיחד, החניף ובזז, עד שעלה בידו להיבחר לכהונת הקונסול הנחשקת. אז החלה הספירה לאחור עד לקץ הרפובליקה, ותחילת שלטון היחיד חסר־המעצורים שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=3188
חלק ג' ואחרון: בפיקודו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, נטלה רומא לידיה את היוזמה הצבאית במלחמה. לאחר שהרומאים הצליחו לדחוק את רגלי הקרתגים מאיבריה, הם נערכו למתקפה על קרתגו עצמה. אז הוזעק חניבעל מאיטליה, כדי להגן על מולדתו האפריקנית. הוא קיווה להנחיל מפלה לצבא סקיפיו, באמצעות נשקו הסודי. הצבאות התנגשו ב"קרב זאמה", ביודעם שגורל קרתגו מונח על כף המאזניים.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1186
חלק ב': התקפת הפתע הקרתגית על עורפה של רומא, הולידה שורת קרבות קשים בין צבא חניבעל, לבין הלגיונות הרומיים. חניבעל התגלה אז כמצביא ערמומי, שהתמחה בטמינת מארבים קטלניים, ובתכנון קרבות שהיוו מופת של תחבולנות. שלושה מן הקרבות הללו הפכו לנכסי צאן ברזל של ההיסטוריה הצבאית, ונלמדים גם בימינו. נוכח שליטת חניבעל בשדה הקרב, הרומאים החלו לנקוט פתרונות קיצוניים יותר ויותר. חניבעל, מצדו, המשיך להתקרב בהתמדה לכיוון רומא. הוא ידע שעליו להשיג הכרעה במהירות האפשרית, אך בקיעים מדאיגים בתוכניתו החלו להסתמן.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1180
חלק א': חניבעל ברקה היה בן למשפחת לוחמים מהוללת מקרתגו. עוד כשהיה ילד, אביו השביע אותו לשנוא לעד את רומא, שכמעט החריבה את מולדתו. אחרי שגייס צבא אדיר, חניבעל החל להתכונן למתקפת פתע על אדמת רומא. לשם כך היה עליו לצאת למסע רגלי מפרך ורווי סכנות, שנתפס בימי קדם כמלכודת מוות של ממש.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1172
ד"ר ניב גולדשטיין | מרצה לפילוסופיה ומגיש הפודקאסט "יחידים במינם" 