(חלק ג' ואחרון) גם בתום מלחמת העולם הראשונה, נותר ארתור קונאן דויל שרוי במאבק פנימי מתמיד. מצד אחד, הוא היה איש מדע וסופר מוערך, שהבלש יציר דמיונו, היה מופת לספקנות ולחשיבה ביקורתית. מצד שני, מעריציו הרבים של דויל נבוכו לגלות, שהוא אימץ בחום שלל אמונות הבל מופרכות. אלא שרק לאחר מותו של דויל, התברר שלעלילות שרלוק הולמס חיים משלהן, והן לקוחות בהחלט מעולם אחר.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1949
(חלק ב') למרות שזיכה אותו בקרן השפע, ארתור קונאן דויל מאס בשרלוק הולמס. דויל החליט להפגיש את הבלש האגדי עם אויבו הנורא, פרופסור ג'יימס מוריארטי, בקרב לחיים ולמוות. אז התפנה דויל לטייל בעולם, להשתתף במלחמת הבורים, וללחום בעוולותיה של מערכת המשפט הבריטית. אולם דויל עתיד לגלות, שקשה למדי להרוג דמות בדיונית, שמעולם לא חיה.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1938
(חלק א') ארתור קונאן דויל היה יוצרם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון, הבלש המבריק ועוזרו הנאמן. כבר מגיל צעיר התבלט דויל כברוך כשרונות, ומשך בעט הסופרים. אולם כשבגר והשלים את לימודי הרפואה, נדמה היה שהותיר את עולם הכתיבה מאחוריו. למרבה המזל, מרפאתו של דויל נותרה שוממה מאדם, ובזמנו הפנוי, המשיך לכתוב ספרים. יום אחד נזכר דויל בדמותו של אחד ממרציו יוצאי-הדופן, ועליו הוא ביסס את דמותו של גדול הבלשים הספרותיים: שרלוק הולמס. אך דווקא כשעלילות הולמס הפכו לשיחת היום בבריטניה כולה, דויל החל לתכנן את הפשע המושלם והאפל מכולם: רצח.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1927
סוקרטס היה הקפטן הנערץ של נבחרת ברזיל בכדורגל, ודוקטור מן המניין לרפואה. אולם ילדותו והתבגרותו בארץ הסמבה היו קשות: כשמלאו לסוקרטס עשר שנים, הוכרז במדינה משטר צבאי, שעתיד להימשך יותר משני עשורים. עד מהרה הותר בה קיומן של שתי מפלגות בלבד, הקונגרס פוזר, ומתנגדי השלטון עונו, ולעיתים גם הועלמו. ברזיל, המדינה החמישית בעולם, חדלה להתקיים כדמוקרטיה. בד בבד, סוקרטס הלך אמנם מחיל אל חיל, אך חרה לו שארצו שינתה את פניה. הוא החליט לדחוק את רגלי הדיקטטורה מברזיל, באמצעות הכדורגל. סוקרטס עשה זאת בהדרגה ובחוכמה, אך סיכן בכך את חייו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1912
Credit for the Picture: Robin Parker/Fotosports International
(חלק ד' ואחרון) לאחר שהותיר מאחוריו את קובה המהפכנית, עטה צ'ה גווארה זהות בדויה, ועשה דרכו לקונגו. שם, בטבורה של "היבשת השחורה", הוא קיווה לחולל מהפכה פאן-אפריקנית נגד האימפריאליזם. אולם שתי שגיאות חריפות של גווארה, חרצו את גורל ההרפתקה הנועזת שלו. גווארה לא אמר נואש, והחליט לחולל מהפכה נוספת, הפעם בבוליביה. זו עתידה להיות שירת הברבור של צ'ה גווארה, וכראוי לו, היא התרחשה בשדה הקרב המהפכני. אלא שמורשתו השנויה במחלוקת עודנה חיה ובועטת. אז מי באמת היה צ'ה גווארה?
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1673
**תודה רבה לכל המאזינות והמאזינים! נשתמע אחרי הפגרה. היו בטוב. ניב**
(חלק ג') ככל שנקפו השנים, שבה קובה והפכה למדינה מדכאת, אך הפעם בשירות המהפכה. לגווארה היה חלק לא מבוטל בכך: הוא ביטל את החופש האקדמי באוניברסיטאות, והקים מחנה ענישה שנודע לשמצה באכזריותו. בה בעת, קובה המהפכנית ניצבה בפני שני אתגרים קיומיים, בעיצומה של "המלחמה הקרה": "הפלישה למפרץ החזירים" מיקדה את תשומת הלב העולמית באי, ו"משבר הטילים", איים להתדרדר למלחמת השמדה גרעינית. למרות שצלחה את האיומים הללו, קובה המבודדת תלויה הייתה באופן נואש בברית המועצות, לאכזבת גווארה. בד בבד, עם התפכחותו מחזון תיעוש קובה, ויצירת "האדם הסוציאליסטי החדש", גווארה השתכנע שהגיעה העת לעזוב את האי. בלבו גמלה אז ההחלטה לשוב לשדה הקרב המהפכני, שבו ראה את ייעודו האמיתי. גווארה שם פעמיו למעמקי אפריקה, במטרה לחולל מהפכה נוספת נגד האימפריאליזם, שתתפשט מ"היבשת השחורה" לארבע כנפות תבל.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1661
(חלק ב') זמן קצר לאחר פגישתו של צ'ה גווארה עם פידל קסטרו, הוא התמנה למפקד כוח גרילה. בתום מעצר משונה ושחרור תמוה, הפליג לדרכו מבצע ההשתלטות על קובה, ומיד עלה על שרטון. הפלישה התגלתה ככישלון חרוץ, ושארית כוח הגרילה, נמלטה אל רכס ההרים הגבוה באי. שם, בחסות השממה הנידחת, החלו גווארה, פידל וראול המוכים, לשקם את כוחם. בהדרגה הם אזרו אומץ לתקוף את חיילי בטיסטה, ואט ואט הצליחו לסלול את דרכם להוואנה. אולם באותן השנים, התגלה צד אכזרי וצמא-דם באופיו של גווארה, שהתנדב לקטול, בקור-רוח מצמרר, את כל מי שעמד בדרכו. גווארה היה גם מי שעתיד לפקח, באופן אישי, על ההוצאות להורג ההמוניות של "אויבי המהפכה". ה"קומנדנטה" נחוש היה ליצור "אדם סוציאליסטי חדש" בקובה, ולא בחל באמצעים לשם כך. בד בבד, יחסיהן של ארצות הברית וקובה הסלימו במהירות, לקורת-רוחה של ברית המועצות. הקובנים ניווטו את ארצם הישר אל המים העמוקים של "המלחמה הקרה", והתגובה לא איחרה להגיע. לכולם היה ברור, שמתקפה צבאית של ארצות הברית על קובה המהפכנית, הייתה רק עניין של זמן.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1650
(חלק א') ארנסטו "צ'ה" גווארה היה רופא ומהפכן ארגנטינאי, שהתמסר למאבק באימפריאליזם העולמי. בשל מחלת האסטמה, אשר ממנה סבל עוד מילדות, גווארה זכה לחינוך ביתי, ובילה ימים רבים בקריאה. אולם כשהתקפי מחלתו שככו מעט, הוא התגלה כילד פרוע, חובב סיכונים ופורק-עול. רק כשהתבגר מעט, התגלה הצד הרציני יותר של גווארה, שהשלים לימודי רפואה, והתעניין בהגות המרקסיסטית. בד בבד, גווארה גילה את חדוות המסעות, ותר את אמריקה הדרומית, לאורכה ולרוחבה. המראות הקשים של עוני, בערות וניצול שבהם חזה אז, עוררו בגווארה תרעומת כלפי ארצות הברית, שעשתה באמריקה הלטינית כבשלה. אולם כדי להיהפך למהפכן מרקסיסטי, וללחום במשעבדים הקפיטליסטים, גווארה צריך היה לפגוש שתי דמויות בלתי נשכחות: היו אלו פידל וראול קסטרו, מנהיגי המרד הקובני, שתכננו לכבוש את האי ולשחררו מעול הרודנות. גווארה לא יכול היה לסרב להצעה, והחל להתכונן למערכה על קובה, בשם האידיאלים שבהם דגל.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1639
הפודקאסט "יחידים במינם"! 