פרק מספר 92: מרקוס אורליוס – האיש שמיזג את ספר הפילוסופיה עם חרב הקיסרות (חלק ב')

(חלק ב') עם הכתרת מרקוס אורליוס כקיסר רומא, אפפו אותו הפורענויות מכל עבר: מרידות פרצו במזרח האימפריה ובמערבה, ומיליוני בני אדם החלו למות במגפה מסתורית. הקיסרות הרומית נחלשה מאוד, ואורליוס עתיד לגלות, כי הקרובים לו ביותר, תמכו במרד שהוכרז נגדו. גם בתחום מדיניות הפנים, נראה היה כי אין בפיו של הפילוסוף שהפך לקיסר, בשורה של ממש. ואולם, ההחלטה האחרונה שקיבל אורליוס בשנותיו האחרונות, הייתה הגרועה והקטלנית מכולן: מינוי בנו צמא-הדם, קומודוס, כיורשו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2180

פרק מספר 91: מרקוס אורליוס – האיש שמיזג את ספר הפילוסופיה עם חרב הקיסרות (חלק א')

(חלק א') מרקוס אורליוס היה פילוסוף סטואי, אשר כמעט בעל כורחו, הוכתר כקיסר האימפריה הרומית. אורליוס שנולד למשפחה מיוחסת ועשירה, אימץ לעצמו כבר בגיל צעיר אורח חיים מהורהר וסגפני. הוא שאף להתמסר כל כולו לרזיה של הפילוסופיה הסטואית, אך הגורל רצה אחרת. עד מהרה נאלץ הקיסר אורליוס להתמודד נגד איתני הטבע ופגעי האדם כאחד, שאיימו למוטט את האימפריה הרומית: רעב, מגיפה, מלחמות ובוגדנות מבית.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2161

פרק מספר 70: סוקרטס – האיש שידע שאינו יודע (חלק ד' ואחרון)

(חלק ד' ואחרון) עם הרשעת סוקרטס ברוב קולות, נפתח חלקו הנועל של נאום ההגנה המיתולוגי שלו. למרות שהתביעה דרשה להוציאו להורג, הרי שלפי הנוהג באתונה, סוקרטס זכאי היה להציע עונש חלופי. זכות הדיבור הוענקה, בפעם האחרונה בהחלט, לפילוסוף עז-הנפש. אולם למרות שכפסע היה בינו לבין המוות, סוקרטס לא עשה כל מאמץ כדי להמתיק את עונשו. נהפוך הוא: אוהב-החוכמה מאתונה ניצל את הבמה כדי להרהר במהות המוות, להוכיח את שופטיו, ולנבא נבואות זעם. נאומו של סוקרטס, והתנהלותו בימיו האחרונים, הכניסו אותו לפנתיאון של דמויות המופת האלמותיות. בחייו ובמותו לימד אותנו סוקרטס, כי רק החכם הוא מי שיודע שאינו יודע, ושואף לחיות חיי חוכמה וצדק, יהיה מחירם אשר יהא.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1817

פרק מספר 69: סוקרטס – האיש שידע שאינו יודע (חלק ג')

(חלק ג') כתב האישום שהוגש נגד סוקרטס, הפילוסוף שבע-הימים, היה חמור ביותר: הוא נחשד בכפירה באלים, בגביית תשלום מתלמידיו, ובהשחתת הנוער האתונאי. סוקרטס חייב היה להגן על עצמו בפני מליאת השופטים, ביודעו כי אם יורשע, יוצא להורג. בתחילה, נראה היה שסוקרטס מפריך על נקלה את האישומים השונים. אולם דווקא אז, הוא החליט לפתוח את תיבת פנדורה: נאום ההגנה של סוקרטס קיבל תפנית התקפית, והכול הפך לטרגדיה יוונית משובחת.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1807

פרק מספר 68: סוקרטס – האיש שידע שאינו יודע (חלק ב')

(חלק ב') בעקבות המסר השמיימי של כוהנת אפולון, יצא סוקרטס לשליחות האלוהית שלו במלוא המרץ: הוא נחוש היה לגלות אם אכן היה החכם מכולם. בדומה לסופיסטים בני דורו, סוקרטס בחר להתמקד בחקר האדם, בדגש על הגדרת המידות הטובות. דרך החקירה שלו נקראה "דיאלקטיקה", והוא יישם אותה בהיגיון חסר-רחמים על נכבדי אתונה. מחקירותיו המרובות למד סוקרטס, כי חוכמתו היתרה נבעה מכך שידע שאינו יודע. בהדרגה הצטרפו נחקריו המבוזים של סוקרטס, לקהל מבקשי-רעתו שהלך וגדל. הם המתינו לשעת כושר כדי להיפרע ממנו. כאשר התברר ששניים מתלמידי סוקרטס היו מעורבים בניסיונות לקעקע את הדמוקרטיה האתונאית, בחסות כידוני ספרטה השנואה, נפל הפור. בשנת 399 לפני הספירה, הועמד סוקרטס לדין באתונה עירו. העונש שריחף מעל ראשו של הפילוסוף בן השבעים, היה גזר דין מוות.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1798

פרק מספר 67: סוקרטס – האיש שידע שאינו יודע (חלק א')

(חלק א') סוקרטס נחשב על ידי רבים לאבי הפילוסופיה המערבית, ולמי שהשפיע על הוגים ואמנים לאין מספר. הוא נולד בעיר-המדינה אתונה, ערש הדמוקרטיה הישירה, למשפחה ממעמד צנוע. עד מהרה יצא שמו של סוקרטס למרחוק כחייל אמיץ, וכאזרח חכם ומשונה עד מאוד. הוא נהג לשוטט יחף ברחובות אתונה, ולחקור את תופעות הטבע, אך חש שלא היה מוכשר דיו לכך. ואז התרחש אירוע מיסטי משונה, שכלל כוהנת דת ושעועית, וחרץ את גורלו של סוקרטס. האירוע הזה עתיד לשנות את פני הפילוסופיה, לשגר את סוקרטס לשליחות נועזת למען גילוי האמת, ולהעמיד את חייו בסכנת מוות.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1787

פרק מספר 54: אלברט שוויצר – האיש שהחיים היו מפעל חייו

אלברט שוויצר היה פילוסוף, רופא, תיאולוג ונגן עוגב, בעל שם עולמי. עתיד מזהיר נשקף לו, משום שהצטיין בכל אחד ואחד מן התחומים הללו. אולם לאחר שקרא על מחסור חמור ברופאים באפריקה, הוא החליט לעשות מעשה, בשם האידיאלים שבהם דגל. בכוחות עצמו ומכספו הפרטי, שוויצר הקים בית-חולים גדול, יש מאין, במדינת גאבון. שוויצר, שלימים יזכה בפרס נובל, הקדיש יובל שנים מחייו למען הזולת, ופיתח משנה מוסרית רחומה, המקדשת את החיים באשר הם.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1461

פרק מספר 22: ג'ורדנו ברונו – האיש שהאמת שלו בערה בו

ג'ורדנו ברונו היה נזיר דומיניקני בן המאה השש-עשרה, שפיתח נטיה מסוכנת לחשיבה עצמאית. אחרי שהטיל ספק בעיקרי האמונה הקתולית, הוא נחלץ בעור שיניו מעונש חמור, ונמלט מן המנזר. ברונו הסתובב ברחבי אירופה, הרצה ולימד, וכתב ספרים חכמים ועוקצניים. בכל מקום שאליו הגיע, עורר מהומות ומדי פעם גם נכלא. ברבות השנים הפך ברונו למלומד מפורסם, אך שמו יצא למרחוק גם ככופר בעיקר. ואז הזמין אציל איטלקי את ברונו לשוב למולדתו. בארץ המגף שלטה אז האינקוויזיציה הרצחנית, ששנאת הכופרים שלה הייתה יוקדת. ברונו התלבט. החלטתו שינתה את חייו, ומה שהגיע בעקבותיה, הציב את ברונו בשורה אחת עם קופרניקוס וגלילאו.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1069

פרק מספר 2: דיוגנס הקיני – האיש שהרגיש בבית בכל מקום (שמע באיכות בינונית)

דיוגנס הקיני היה פילוסוף משונה,
שהיה הראשון לטבוע את המונח "קוסמופוליטי".
הוא גר בחבית, היה מספיק נועז כדי להתחצף לאלכסנדר מוקדון,
ולא הייתה לו בעיה מיוחדת לעשות בפומבי,
כמעט כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו.
הכל בשם החופש ממוסכמות מגבילות.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://nivgoldstein.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=455&action=edit