(חלק ג' ואחרון) בפקודת הצאר אלכסנדר השלישי, החלו מקורביו של לב טולסטוי לחוש את נחת זרועה של אמא רוסיה. אולם הרדיפות לא ריפו את ידיו של טולסטוי. נאמן לאמונתו היוקדת, הוא עודד את חסידיו לנקוט סרבנות בלתי-אלימה, ובכך לשתק את הצבא ואת שלטון העריצות. בד בבד, הוא גינה בפומבי וללא מורא את ההוצאות להורג, חרחור המלחמה וחוסר השוויון. ואז, באישון לילה בנובמבר 1910, החליט טולסטוי שהגיע רגע האמת. נחוש לחיות את שארית ימיו לאור עקרונותיו הנעלים, הוא יצא בחשאי לדרכו האחרונה. מורשתו הספרותית והמוסרית של טולסטוי, מתקן העולם ומחפש המשמעות, משפיעה על חיינו עד עצם היום הזה.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2105
תגית: סרבנות
פרק מספר 21: מוחמד עלי – האיש שהניף את הדגל השחור (חלק ב'. שמע באיכות בינונית)
חלק ב': אחרי הקרב עם ליסטון, עלי הכריז כי קיבל עליו את עקרונות "אומת האסלאם", שחבריה מוכרים בתור "המוסלמים השחורים". אז גם מת שמו הישן, קסיוס קליי, ובמקומו נולד השם שבו הוא מוכר עד היום, מוחמד עלי. אולם הפצצה שהטיל עלי, כעבור שלוש שנים בלבד, כבר הכתה גלים בכל רחבי ארצות הברית: הוא סירב להתגייס לצבא וללחום בוייטנאם, כל עוד נמשכה אפליית השחורים במדינה. להחלטה האמיצה הזו, היו השלכות חריפות מאוד על עלי, שהיה בשיא הקריירה המקצועית שלו. רק בתחילת שנות השבעים שב עלי להתאגרף, ובמרוצת השנים, החזיק שלוש פעמים בתואר אלוף העולם. לאחר פרישתו, התברר כי שנותיו של עלי בפסגת עולם האגרוף, תבעו ממנו מחיר אישי כבד. למרות זאת, עלי הפך מאחד האנשים השנואים בארצות הברית, לגיבור תרבות בינלאומי. חשוב יותר, הוא הפך לאחד מן הבולטים שבקולות נגד המלחמה, ובעד שוויון זכויות לשחורים.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1057