(חלק ד' ואחרון) עם הרשעת סוקרטס ברוב קולות, נפתח חלקו הנועל של נאום ההגנה המיתולוגי שלו. למרות שהתביעה דרשה להוציאו להורג, הרי שלפי הנוהג באתונה, סוקרטס זכאי היה להציע עונש חלופי. זכות הדיבור הוענקה, בפעם האחרונה בהחלט, לפילוסוף עז-הנפש. אולם למרות שכפסע היה בינו לבין המוות, סוקרטס לא עשה כל מאמץ כדי להמתיק את עונשו. נהפוך הוא: אוהב-החוכמה מאתונה ניצל את הבמה כדי להרהר במהות המוות, להוכיח את שופטיו, ולנבא נבואות זעם. נאומו של סוקרטס, והתנהלותו בימיו האחרונים, הכניסו אותו לפנתיאון של דמויות המופת האלמותיות. בחייו ובמותו לימד אותנו סוקרטס, כי רק החכם הוא מי שיודע שאינו יודע, ושואף לחיות חיי חוכמה וצדק, יהיה מחירם אשר יהא.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, אשר בהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1817

(חלק א') סוקרטס נחשב על ידי רבים לאבי הפילוסופיה המערבית, ולמי שהשפיע על הוגים ואמנים לאין מספר. הוא נולד בעיר-המדינה אתונה, ערש הדמוקרטיה הישירה, למשפחה ממעמד צנוע. עד מהרה יצא שמו של סוקרטס למרחוק כחייל אמיץ, וכאזרח חכם ומשונה עד מאוד. הוא נהג לשוטט יחף ברחובות אתונה, ולחקור את תופעות הטבע, אך חש שלא היה מוכשר דיו לכך. ואז התרחש אירוע מיסטי משונה, שכלל כוהנת דת ושעועית, וחרץ את גורלו של סוקרטס. האירוע הזה עתיד לשנות את פני הפילוסופיה, לשגר את סוקרטס לשליחות נועזת למען גילוי האמת, ולהעמיד את חייו בסכנת מוות.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1787

חלק ג' ואחרון: בפיקודו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, נטלה רומא לידיה את היוזמה הצבאית במלחמה. לאחר שהרומאים הצליחו לדחוק את רגלי הקרתגים מאיבריה, הם נערכו למתקפה על קרתגו עצמה. אז הוזעק חניבעל מאיטליה, כדי להגן על מולדתו האפריקנית. הוא קיווה להנחיל מפלה לצבא סקיפיו, באמצעות נשקו הסודי. הצבאות התנגשו ב"קרב זאמה", ביודעם שגורל קרתגו מונח על כף המאזניים.

למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1186