(חלק ג' ואחרון) בפקודת הצאר אלכסנדר השלישי, החלו מקורביו של לב טולסטוי לחוש את נחת זרועה של אמא רוסיה. אולם הרדיפות לא ריפו את ידיו של טולסטוי. נאמן לאמונתו היוקדת, הוא עודד את חסידיו לנקוט סרבנות בלתי-אלימה, ובכך לשתק את הצבא ואת שלטון העריצות. בד בבד, הוא גינה בפומבי וללא מורא את ההוצאות להורג, חרחור המלחמה וחוסר השוויון. ואז, באישון לילה בנובמבר 1910, החליט טולסטוי שהגיע רגע האמת. נחוש לחיות את שארית ימיו לאור עקרונותיו הנעלים, הוא יצא בחשאי לדרכו האחרונה. מורשתו הספרותית והמוסרית של טולסטוי, מתקן העולם ומחפש המשמעות, משפיעה על חיינו עד עצם היום הזה.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2105