(חלק ג' ואחרון) בערוב ימיו חיבר הקיסר מרקוס אורליוס, את חלק הארי של היצירה "מחשבות אל עצמי". זהו חשבון נפש אישי, ברוח הפילוסופיה הסטואית, שנכתב בעת שהותו בחזית הצפונית. אולם בטרם שבק חיים, תבע הקיסר המלומד להוריש את השלטון לבנו, שהיה ידוע כפרא אדם אלים. כך עלה על כס האימפריה הרומית הקיסר קומודוס, אחד מצמאי הדם שבשליטיה. למרות הכבוד שרחשו לאביו המנוח, החליטו מתנגדיו הרבים של הקיסר הצעיר, לשים קץ לשלטון האימים שלו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2197

(חלק ב') עם הכתרת מרקוס אורליוס כקיסר רומא, אפפו אותו הפורענויות מכל עבר: מרידות פרצו במזרח האימפריה ובמערבה, ומיליוני בני אדם החלו למות במגפה מסתורית. הקיסרות הרומית נחלשה מאוד, ואורליוס עתיד לגלות, כי הקרובים לו ביותר, תמכו במרד שהוכרז נגדו. גם בתחום מדיניות הפנים, נראה היה כי אין בפיו של הפילוסוף שהפך לקיסר, בשורה של ממש. ואולם, ההחלטה האחרונה שקיבל אורליוס בשנותיו האחרונות, הייתה הגרועה והקטלנית מכולן: מינוי בנו צמא-הדם, קומודוס, כיורשו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=2180