(חלק ג' ואחרון) גם בתום מלחמת העולם הראשונה, נותר ארתור קונאן דויל שרוי במאבק פנימי מתמיד. מצד אחד, הוא היה איש מדע וסופר מוערך, שהבלש יציר דמיונו, היה מופת לספקנות ולחשיבה ביקורתית. מצד שני, מעריציו הרבים של דויל נבוכו לגלות, שהוא אימץ בחום שלל אמונות הבל מופרכות. אלא שרק לאחר מותו של דויל, התברר שלעלילות שרלוק הולמס חיים משלהן, והן לקוחות בהחלט מעולם אחר.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1949
(חלק ב') למרות שזיכה אותו בקרן השפע, ארתור קונאן דויל מאס בשרלוק הולמס. דויל החליט להפגיש את הבלש האגדי עם אויבו הנורא, פרופסור ג'יימס מוריארטי, בקרב לחיים ולמוות. אז התפנה דויל לטייל בעולם, להשתתף במלחמת הבורים, וללחום בעוולותיה של מערכת המשפט הבריטית. אולם דויל עתיד לגלות, שקשה למדי להרוג דמות בדיונית, שמעולם לא חיה.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1938
(חלק א') ארתור קונאן דויל היה יוצרם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון, הבלש המבריק ועוזרו הנאמן. כבר מגיל צעיר התבלט דויל כברוך כשרונות, ומשך בעט הסופרים. אולם כשבגר והשלים את לימודי הרפואה, נדמה היה שהותיר את עולם הכתיבה מאחוריו. למרבה המזל, מרפאתו של דויל נותרה שוממה מאדם, ובזמנו הפנוי, המשיך לכתוב ספרים. יום אחד נזכר דויל בדמותו של אחד ממרציו יוצאי-הדופן, ועליו הוא ביסס את דמותו של גדול הבלשים הספרותיים: שרלוק הולמס. אך דווקא כשעלילות הולמס הפכו לשיחת היום בבריטניה כולה, דויל החל לתכנן את הפשע המושלם והאפל מכולם: רצח.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1927
(חלק ד') גם לאחר שגיבש לעצמו את עיקרי תורת האבולוציה, צ'ארלס דרווין לא מיהר לפרסמה. אחרי הכול, משנתו חתרה תחת הסדר החברתי והממסד הדתי גם יחד. רק בעקבות הצטלבות דרכו של דרווין בזו של דמות מסקרנת, ניאות לחשוף את רעיונותיו הנפיצים. ספריו המהפכניים של דרווין, "מוצא המינים" (1859) ו"מוצא האדם" (1871), הפכו על פיה את תפיסת עולמם של רבים. התגובות השונות והמשונות לא אחרו לבוא, וכמה מהן היו בלתי נשכחות.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1508
(חלק א') צ'ארלס דרווין היה מחשובי המדענים בכל הזמנים. תורת האבולוציה שלו חשפה סדרי עולם, ושינתה סדרי בראשית. רעיונותיו המהפכניים הבהירו את אופני פעולתו של הטבע, וגילו את מוצא המינים והאדם. מושג "הברירה הטבעית" של דרווין, ערער על עצם קיומם של אמונות ומוסדות עתיקי יומין. אלא שילדותו, נעוריו ובחרותו של צ'ארלס דרווין, לא רימזו על עתידו המזהיר. נהפוך הוא.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1478
חלק ב': אחרי שפרנסיס גלטון השתכנע שהיכולת השכלית היא תורשתית, הוא נחרד. מכיוון שזיהה שיש הרבה יותר טיפשים מחכמים, הוא חשש לגורל האנושות. "אבי האאוגניקה המודרנית", החליט לרתום את כל כישוריו המרובים, לטובת השבחת המין האנושי. לרעיונותיו של גלטון היו השלכות רצחניות מאין כמותן.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1131
חלק א': פרנסיס גלטון היה מדען מבריק ותמהוני, שניסה לכמת כמעט כל דבר, ובאובססיביות מרשימה. הוא לקח את העניין הזה די רחוק: גלטון דירג את רמות השעמום בהרצאות, וגם בחן את היעילות הסטטיסטית של תפילות. הוא אפילו ניסה למפות, בדרכו המשונה, את היופי הנשי בבריטניה. גלטון היה גם מחלוצי המטאורולוגיה, הסטטיסטיקה והזיהוי הפלילי, ובין כל אלו, אף המציא המצאות ממש מוזרות. אלא שכאשר גלטון החליט, בהשפעת תורת האבולוציה, להפוך בני אדם למספרים, זה חדל להיות משעשע.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1116
ריצ'רד פרנסיס ברטון היה אינדיאנה ג'ונס של אנגליה הויקטוריאנית. הוא היה נווד קשוח, שלט בעשרות לשונות אקזוטיות, ונהג להתחפש למקומי, ולצאת למסעות מסוכנים. שמו של איש האשכולות הססגוני, שהיה גם דיפלומט ומרגל, אפילו נקשר בשתי פרשיות רצח. ברטון כתב שלל ספרי עיון מלומדים, אבל הצלחתו הכלכלית באה לו מיוזמה אחרת לגמרי, שזעזעה את בני תקופתו.
למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש:
https://niv-goldstein.com/?p=1035
הפודקאסט "יחידים במינם"! 